הגישה האדלריאנית הינה גישה ערכית-חברתית אשר מאמינה שהאדם נמצא במיטבו כאשר הוא מוערך ותורם, וכי תחושת שייכות חברתית כמוה כבריאות נפשית טובה (וחוזר חלילה = אדם מוערך מרגיש רצון לתרום; התרומה יוצרת הערכה ותחושת שייכות...).

כדי להיות מסוגל לתרום לאחרים, על האדם להיות בעל הערכה עצמית סבירה (אדם חסר בטחון נוטה להתעסק בעצמו ואינו פנוי לראות את האחר).

המאמן האדלריאני ישאל את המתאמן לא רק במה הבחירה שלך תועיל לך, אלא גם – איך תהווה הבחירה שלך תרומה לחברה, ומה תהיה תרומתך הייחודית לעולם.

דוגמא: מתאמנת שהגיעה לאימון בגלל תקיעות בכתיבת הספר שלה, ניסתה דרכים שונות כדי להתחבר מחדש לטקסט שלה. היא הגדירה את קהל היעד שלה, לא במובן השיווקי, כי אם באמצעות הייעוד של הספר ותרומתו לעולם.

בסופו של דבר, מה ש"הפיל את האסימון" אצלה, היתה השאלה – "מה יקרה לקהל היעד שלך אם לא תוציאי את הספר"? התחושה שהיא תאכזב אותו ותמנע מהספר לממש את ייעודו, הזניקה אותה אל שולחן הכתיבה, ולסיום העבודה תוך זמן קצר.

אימון אישי בכל הגישות עוסק בערכים, ועוזר למתאמן לזהות את ערכיו ולחיות על פיהם.

באימון האדלריאני אנחנו מאמינות שבנוסף לערכים האישיים קיימים גם ערכים אוניברסליים: תרומה, שיתוף פעולה, שוויון ערך, כבוד הדדי.

ככל שהאדם יותר מודע ומתפתח, כך יתפסו העקרונות האוניברסאליים מקום גדול יותר בחייו, והוא יחוש סיפוק והנאה מיכולתו להיות תורם ומשמעותי בחברה.

 

לסיכום, כמאמנות אדלריאניות אנו רואות את התרומה הייחודית של אימון כזה לחיי המתאמנים שלנו מידי יום.

גוף התיאוריה האדלריאנית שנמצא בבסיסו של אימון זה, מהווה תרומה משמעותית, מייחד אותו על פני שיטות אימון אחרות ומאפשר למתאמנים לאמץ כלים והשקפת עולם המשפרת משמעותית את איכות חייהם, את בחירותיהם ואת תרומתם לעולם.