אדלר האמין כי בכל מציאות נתונה קיימת בפנינו אפשרות-בחירה - איך להתייחס אל אותה מציאות ואיך להתנהל בתוכה. כאשר אנחנו מבינים זאת, ונעשים מודעים לדרך התנהלות שלנו, נוצרות אפשרויות חדשות, המאפשרות לנו לוותר על ההתנהלות האוטומטית ולבחור דרכים חדשות.

בחירה אינה מלאכה פשוטה והיא דורשת מאיתנו לוותר על דברים מסוימים כדי להרוויח אחרים, וכמובן לקחת אחריות על הפעולות ועל התוצאות (אנשים קורבניים, למשל, נוטים להתחמק ולהימנע מבחירה, כדי לא לשלם את מחיר האחריות האישית הנדרשת לשם כך).

דוגמא: מתאמנת הגיעה לאימון מתוך רצון לעבוד על תחום הזוגיות. עד היום בחרה בבני זוג שלא התאימו לה והקשר לא הביא לתוצאות המיוחלות של נישואין והקמת משפחה יחד.

במהלך האימון ולאחר שיקוף של הבחירה שלה בדפוס מסוים של גברים, ניסינו לראות איך היא משנה את הפרשנויות שלה לגבי גברים בעלי אופי שונה מאלה שבחרה בעבר.

הגברים אליהם נמשכה בעבר היו מאוד דומיננטיים ובקשרים שלה איתם היא נהגה לתת להם להוביל את הקשר והתקשתה להביא את עצמה ואת רצונותיה לידי ביטוי. אותם גברים שבתחילה נראו לה מאוד מושכים התגלו בהמשך כגברים שאינם קשובים אליה אלא רק לעצמם ואינם מסוגלים לפתח יחד איתה קשר זוגי מחוייב.

תוך כדי האימון הכירה גבר שונה מהדפוס הקודם שלה - אדם רגיש וקשוב שנתן לה את ה"במה" להביא ולבטא את עצמה. בניגוד לנטייתה האוטומטית הקודמת לפסול אותו, הפעם היא נתנה הזדמנות לקשר, למדה לבטא את רצונותיה ואת עצמה, למדה לראות את הטוב שבו ולוותר על אמונותיה הקודמות והשגויות, ופיתחה יחד איתו זוגיות בריאה וטובה של שיתוף פעולה, חברות ואהבה. היכולת שלה לוותר על דפוסים קודמים ולבחור בדרך בחדשה, הביאה לתוצאות שונות ומוצלחות מבחינתה.

 

אדלר האמין שכבר בילדותו, האדם בוחר לעצמו את דרך ההתנהלות שתאפיין אותו בחייו, אשר מאפשרת לו להשיג את תחושת השייכות המירבית, ולחוש אהוב, מוערך ונחוץ. למשל, ילד שמגלה כי הוא משיג הערכה או תשומת לב באמצעות חוכמה - יפתח את הצד הזה באישיותו; ילד שמרגיש שהוריו מתפעלים ממנו כאשר הוא מצחיק – יגייס את יכולת ההצחקה ככלי קבוע וכו'.  

כאשר הילד מפתח דפוס קבוע (שאדלר קרא לו "תנאי לשייכות"), הוא לוקח אותו לכל מקום ומסגרת בהם הוא נמצא, ומנסה להשיג באמצעותה תחושת שייכות.

כאשר ילד אינו מצליח להשיג תחושת שייכות בדרך חיוביות, הוא נאלץ לעשות זאת בדרכים מוטעות (למשל, הפרעה, אלימות, בכיינות, קרבנות), אשר, למרות המחיר שהוא משלם עבורן (כעס, עונשים וכד'), עדיין יש רווחים רבים בצידן (תחושת מרכזיות ומשמעותיות).

דוגמא: מתאמן הגיע לאימון עם תחושת תקיעות גדולה בחיים, חוסר יכולת לגור לבד, לבנות קשר זוגי ולעסוק במקצוע בו ירגיש מימוש ותרומה. באימון זיהינו כי הוא מרגיש בטוח רק במקומות בהם הוא נוהג כילד: לא לוקח אחריות, לא מקבל החלטות, משחק, חוסה בצל ההורים, עושה רק את המטלות ההכרחיות בעבודה ולא מתקדם. החשש לגדול ולאבד את הילד שבו היה המקום המוכר לו ביותר והשאירו מתוסכל וחסר אונים.

רק כאשר ראה את הדפוס ואת הקושי לוותר על המקום הילדי, יכול היה המתאמן להתחיל בתהליך השינוי. הוא לקח אחריות וגייס את האומץ לגדול במקומות בהם רצה לעשות שינוי ולהתפתח. במקביל, הוא למד לשמור את הילד שבו ולתת לו ביטוי בדרכים חיוביות - במקומות בהם יצירתיות ומשחק מהווים תרומה בחיים.