מהו אימון אדלריאני ?

 

אנו מאמינות שהמאמן האדלריאני מחוייב לבטא באמצעות כלים אלו תפיסת עולם שלמה ומגובשת, שהיא ערכית וחברתית בבסיסה, ויש בה, בנוסף למימד האישי, גם מימד של השתייכות ותרומה חברתית.

נקודת המבט של המאמן האדלריאני הינה הוליסטית - אנו מתבוננים באדם כמכלול שלם של תכונות ותחומי חיים. כאשר אנחנו בוחנים עם המתאמן את המכלול של חייו, נזהה יחד מהו התחום המשמעותי ביותר לעבודה ושינוי, ליצירת איזון והרמוניה בחייו.

ההתבוננות על מכלול החיים של המתאמן נעשית באמצעות מספר מושגים אדלריאניים בסיסיים, אשר מקנים ערך מוסף משמעותי לתהליך האימון האישי, ואותם גם יקח המתאמן בתום התהליך, ככלים להתמודדות בחיים :

הגישה האדלריאנית מאמינה שכל בני האדם שווים בערכם ואינם נמדדים על פי מדדים חיצוניים כגון כסף, תארים, תפקידים, ציונים. כל אדם הוא מכלול שלם של כישורים, יכולות וחוזקות.

לא מדובר בשוויון תנאים או זכויות. כל תפקיד מקפל בתוכו מכלול שונה של אחריות, זכויות וחובות, ויחד עם זאת לכל אדם הזכות להביע את דעתו, להגשים את עצמו, לזכות ליחס מכבד, לקבל ולתת שיתוף פעולה. כל אדם אחראי לתפקידים אותם הוא לוקח על עצמו, מחוייב לעמידה בדרישות המערכת שבה הוא נמצא, וזאת כל עוד אינו פוגע באחר.

אדלר אמר כי "אם ניגשים לחיים בדרך של שיתוף פעולה בין בני אדם בלתי תלויים, אין גבול ליכולת ההתקדמות של החברה האנושית", וכך כל אדם יכול לתרום בעשייתו לחברה ולעולם כאשר הוא עצמאי, שלם ומתפקד.

דוגמא: באימון אישי בנושא הורות העלתה מתאמנת את נושא השליטה שלה בילדים - היא ראתה את עצמה כמי שתפקידה "לנהל" אותם, וציפתה שהאימון יעזור לה "לתקן" אותם, ובמילים אחרות, להפוך אותם לצייתנים וממושמעים. התפיסה האדלריאנית אינה נעצרת כשהיא מגיעה לילדים – העובדה שלנו, המבוגרים, יש יותר כוח ויותר סמכויות, אינה מקנה לנו את הזכות לשלוט, ובוודאי שלא לפקד או להשפיל.

התובנה הזו עזרה למתאמנת להבין שהיא יכולה לקחת אחריות רק על הפעולות שלה עצמה. בעבר, כאשר בנה השתולל וצרח, היא נהגה לשלוח אותו לחדרו, וכאשר ניסה שוב ושוב לצאת, התפתח ביניהם מאבק-כוח שהלך והסלים. במהלך האימון היא הבינה שהיא אינה יכולה לשלוט בהתנהגותו ובמיקומו (גם אם היא חזקה ממנו פיזית ויכולה לגרור אותו בכוח, כפי שאכן נאלצה לעשות). במקום זאת, היא הודיעה לו בשעת המריבה שאינה מעוניינת להיות בחברתו, נכנסה לחדרה ולא איפשרה לו לבוא בעקבותיה. לאחר מספר נסיונות כאלו ותגובה עקבית שלה, הילד זיהה את הגבול הברור שהוצב בפניו והתקפי הזעם פסקו.

המתאמנת הבינה שעליה להציב גבולות ברורים לעצמה – היא הבהירה לעצמה ולבנה מה היא לא מוכנה לקבל, ועשתה זאת מבלי להשפיל אותו ומבלי לנסות לשנות אותו.